פסק-דין בתיק רע"א 9570-04-10

א.         בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת טולקובסקי) מיום 6.4.2010 שניתנה בגדרי ת"א 34789-02-10, לפיה נדחתה בקשה שהגיש המבקש לעיכוב הליכי הוצל"פ ומימוש בטוחות.

ביום 5.11.2010 ניתנה למבקש רשות ערעור ובקשת רשות הערעור נידונה כערעור.

ב.         העובדות העיקריות הצריכות לענייננו, כפי שגם פורטו בפסק הדין מיום 21.6.2010 בגדרי ע"א 1227/09 הן כדלקמן:

המערער והמשיב, שניהם סוכני ביטוח במקצועם, היו שותפים בסוכנות ביטוח אותה הקימו. בעקבות חילוקי דעות הגישו הצדדים תביעות הדדיות שנדונו בפני בורר מוסכם.

ביום 1.1.2001 ניתן פסק בוררות, לפיו נקבעו חיובים כספיים מפורשים כדלקמן:  המערער חויב לפצות את המשיב בפיצוי בסכום של 320,000 ש"ח. עוד חויב המערער לשלם למשיב סך של 4,060 ש"ח ואת הוצאות הבוררות שהמשיב נשא בהם. כמו כן,  חויבו שני הצדדים לשאת בחלקים שווים בשכר רואה חשבון של השותפות.

בנוסף לאמור, נקבעו בפסק הבוררות הוראות כלליות: המערער חויב להחזיר לחשבון הבנק את העמלות שקוזזו; נקבע כי שני הצדדים יכסו בחלקים שווים את יתרת החוב בחשבון הבנק. עוד נקבע כי הצדדים יעבירו את הדוחות הכספיים השנתיים לשנת 2000 של השותפות, וכי באם יתברר מהדוחות כי מי מהצדדים ביטל פוליסות של השותפות והנפיק פוליסות חדשות על פי הקוד שלו, יחויב צד זה להשיב את הסכומים לחשבון הבנק של השותפות (להלן: " פסק הבוררות" נספח א' לתגובת המשיב).

ביום 10.1.2002 דחה בית המשפט המחוזי את התנגדות המערער לאישור פסק הבוררות ואישר את פסק הבוררות, תוך חיוב המערער בהוצאות (נספח 2 לתגובת המשיב).

ביום 18.2.2002 נחתמה 'פסיקתא' המחייבת את המערער לשלם למשיב את הסכומים הבאים: 320,000 ש"ח, 4,060 ש"ח ו-14,040 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.2001 ו-7,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 10.1.2002.

ביום 7.5.2002 נדחתה בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי המערער על החלטת בית המשפט המחוזי לאשר את פסק הבוררות, תוך חיוב המערער בהוצאות בסכום של    5,000 ש"ח (נספח ג' לתגובת המשיב).

ביום 13.5.2002 פתח המשיב בהליכי הוצל"פ כנגד המערער לביצוע פסק הבוררות בגין חוב בסכום של 338,100 ש"ח, בגדרי תיק הוצל"פ מס' 01-39574-02-5 (להלן: " תיק ההוצל"פ").

ביום 30.7.2002 הגיש המשיב תביעה כספית נגד המערער ובנק מזרחי, על סך של 155,056 ש"ח (ת"א 191034/02). ביום 23.6.2004 ניתן פס"ד חלקי, לפיו חויב המערער לשלם למשיב סכום של 128,310 ש"ח בגין מחצית מהסכום ששולם על ידי המשיב לבנק מזרחי. בפסק הדין צוין שתשלום זה יילקח בחשבון במסגרת ההתחשבנות בתיק ההוצל"פ.

ביום 10.11.2002 הגיש המערער לרשם ההוצל"פ בקשה בטענת 'פרעתי'. במסגרת הדיון הרביעי בבקשה בטענת 'פרעתי', ביום 25.2.2007, הגיעו הצדדים, בהמלצת רשמת ההוצל"פ, להסכמה על מינוי רו"ח ניטראלי לשם עריכת ההתחשבנות עפ"י פסק הבוררות מיום 1.1.2001 (להלן בהתאמה: " הסכמת הצדדים מיום 25.2.2007" ו" רו"ח מוסכם").

ביום 27.4.2008 הוגשה חווה"ד של רו"ח המוסכם, לפיה קיימות שתי אפשרויות לעריכת ההתחשבנות בין הצדדים: אם תתקבל פרשנות המערער ביחס ליישום הסכם השותפות יהא עליו לשלם למשיב סכום של 610,532 ש"ח, אם תידחה פרשנותו של המערער, יהיה עליו לשלם למשיב סכום של 1,175,662 ש"ח.

בתגובה שהוגשה על ידי המערער לאחר הגשת חוו"ד תקף המערער את ממצאי חוו"ד וטען כי רו"ח חרג מסמכותו, ואילו המשיב ביקש לאמץ את החלופה השנייה להתחשבנות שבין הצדדים, הנזכרת בחוו"ד.

ביום 16.6.2008 הגיש המערער תצהיר של רו"ח מטעמו, ועל פיו טען כי המשיב הוא שחב למערער סכום נומינלי של 383,371 ש"ח, לפחות.

ביום 30.10.2008 התקיים דיון בפני רשם ההוצל"פ (כב' הרשם אבי כהן), במסגרתו העלה כב' הרשם את שאלת סמכותו לדון בטענות המערער במסגרת הבקשה בטענת 'פרעתי'. לאחר קבלת התייחסות הצדדים לשאלת הסמכות ביום 8.2.2009 החליט רשם ההוצל"פ כי אין לו סמכות לדון בטענות המערער שהועלו במסגרת הבקשה בטענת 'פרעתי'.

על החלטת רשם ההוצל"פ מיום 8.2.2009 הגיש המערער ערעור שנידון בפניי -  ע"א 1227/09.

ביום 26.1.2010 דחיתי את הערעור וקבעתי כי אין למערער, על פי פסק הבוררות, זכות קיזוז קיימת למול המשיב, וכי ההכרעה האם יש לזכות את המערער בסכומים מסוימים, אם לאו, מחייבת את הכרעת בית המשפט המוסמך שיקבע איזו גרסה יש להעדיף בהתאם לפסק הבוררות.

ביום 15.2.2010 הגיש המערער בקשה דחופה לעיכוב ביצוע פסק הדין מיום 26.1.2010, במסגרתה התבקשתי להורות על עיכוב הליכי ההוצל"פ, עיכוב מימוש הערבות הבנקאית שהפקיד המערער בבית המשפט לטובת המשיב בסכום של 350,000 ש"ח ועיכוב פיקדון שהפקיד אצל המשיב בסכום של 230,000 ש"ח (להלן: " הערבות הבנקאית", " הפיקדון" וביחד: " הבטוחות").